שלב שלישי: מצב תפקודי וסוג בית האבות המתאים

קביעת מצב תפקודי של קשיש נקבעת באמצעות מספר מבחנים מקובלים כאשר העיקריים בהם הוא מבחן מיני מנטל הבוחן את מצבו המנטלי של הקשיש וכן מבחן תפקודי ADL אשר בו נבחנת היכולת לבצע 6 פעולות בסיסות.

הקשיש או בני משפחתו צריכים להיות מוכנים לציין וליידע את המעריך בנוגע לכל היבטי החיים האישיים ביותר, הקשורים למצב התפקודי והרפואי.

כאשר פונים לקבל גמלת סיעוד מביטוח לאומי נשלח מעריך מטעם הביטוח הלאומי אשר משתמש בטופס מיוחד לצורך הבדיקה, והוא שואל את הנבדק ובני משפחתו סדרת שאלות קבועות, כאשר כל תשובה המתקבלת, והמעריך נוכח באמיתותה, מצוינת באמצעות ניקוד שמצטבר. סוף הבדיקה מתקבלת ההחלטה לגבי רמת הזכאות, אם בכלל, בגינה זכאי הקשיש לקצבת גמלה.

ההיבטים בחיי הקשיש אותם בודק המעריך כוללים יכולת תפקוד יומיומית בתחומי רווחה, ניידות, אכילה, הלבשה ושליטה בצרכים. בנוסף, בודק המעריך את רמת התפקוד העצמאי, תוך התייחסות ליכולת הבנה, שליטה מוטורית, התמצאות במרחב, יכולת לזהות אנשים, יוזמה אישית ופירוט כל ההיסטוריה הרפואית של הקשיש.

בשלב האחרון בודק המעריך את סביבת הקשיש, האם הוא חי בגפו, ומי הם בני המשפחה או החברים המצויים בקרבתו והיכולים לסייע לו בתפקוד היומיומי. הקשיש רשאי לפרט קושי מסוים בו הוא נתקל, ואשר אינו מצוי בטופס ההערכה, והנתונים החדשים ילקחו בחשבון.

מצבי תפקוד שונים בגיל הזהב

ככל שאדם מתבגר, הוא חווה יותר קשיים המתבטאים בירידה ביכולת התפקוד היומיומית שלו. על מנת להקל את קביעת רמת הזכאות לקבלת שירותים שונים, נקבעו על ידי המדינה שלבים בדרגות תפקוד שונות לבני גיל הזהב, אשר מטרתם לקבוע את סוג השירותים הממומנים על ידי המדינה, להם זכאי אדם מבוגר.

עצמאי תשוש

קשיש המסוגל לבצע בעצמו את משימות היומיום הבסיסיות, אך מתקשה בהשלמת המטלות ונוטה להתעייף בקלות. מצב זה אינו כלול בהגדרת חוק סיעוד, ואינו מזכה את הקשיש בקבלת סיוע ממשלתי. ועדיין, קיים הצורך בסיוע שירותים שונים דוגמת שירותי העשרה, ניקיון, או פעילויות חברתיות.

במקרה בו מתקשה הקשיש, או בני משפחתו, במימון עצמאי של פעילויות אלו, הוא זכאי לפנות בבקשה מתאימה אל משרד הרווחה ולבקש סיוע. כל מקרה נבדק לגופו, ואם מצא משרד הרווחה כי קיימת זכאות למימון סיוע בבית אבות לקשישים עצמאיים, או בסיוע של מתן שירותים שונים, הקשיש יופנה אל המסגרת המתאימה.

אדם סיעודי

הגדרה זו מתאימה בעיקר לאדם אשר מרותק לכסא גלגלים או אשר דורש עזרה משמעותית בביצוע רוב הפעולות הבסיסיות או אדם אשר מצבו הבריאותי ירוד, סובל ממחלות כרוניות וזקוק לטיפול רפואי קבוע או זמני.

על מנת לקבל את סיוע הממשלה במימון בית אבות סיעודי, ידרש הקשיש ובני משפחתו להציג את המסמכים המתעדים את מצבם הכלכלי, ובהתאם יקבע גובה המימון כמו גם סכום ההשתתפות העצמית.

סיעודי מורכב

קשיש במצב זה הינו אדם אשר בנוסף להגדרתו כסיעודי זקוק להשגחה רפואית קבועה או ניטור קבוע, מי שסובל מפצעי לחץ בדרגה 3 ומעלה,  זקוק למתן עירוי נוזלים או טיפול תרופתי תוך ורידי לזמן ממושך, הנשמה, טיפול דיאליזה פריטונאלית באופן קבוע, סובל ממחלות ממאירות הדורשות טיפול אקטיבי וכדומה.

תשוש נפש

הגדרה זו מתאימה לבני גיל הזהב אותם איבחן רופא פסיכוגריאטר כסובלים מאלצהיימר או דמנציה, כמו גם מקשיים רגשיים וקוגנטיביים, הכוללים קשיי התמצאות במרחב, קשיי זיכרון משמעותיים, קשישים המסוגלים לביצוע מעשי שיטיון, קשישים המתקשים בשיפוט עצמם או סביבם ועלולים להוות סיכון לסביבה או לעצמם.

הם זקוקים להגנה והשגחה קבועה, וככל שמחמיר מצבם, כך מתגברת התלות המוחלטת שלהם בזולת. קשישים אלו זכאים לקבלה ומימון, או סיוע במימון של אותם שירותים הניתנים לקשישים סיעודיים.

מבחן ADL

מבדק זה נועד להשיג מידע על בני גיל הזהב, באמצעות בדיקת יכולותיהם לבצע פעילויות יומיומיות. נציג הביטוח הלאומי, או העובד הסוציאלי, משתמש בטופס מבדק זה, המכיל רשימת שאלות קבועות ונקרא מבחן ADL (Activities of Daily Living), על מנת לקבל כמה שיותר מידע רקע על מצבו התפקודי של הקשיש.

לעיתים נראה המבדק פשוט כמו רשימה סטנדרטית של שאלות, שעליהן ניתן לענות בקצרה. אך הרעיון מאחורי מבחן זה הוא לקבל מידע מקיף ככל הניתן על הקשיש. תשובות פשוטות דוגמת "אין בעיות" אינן נחשבות לתשובות מספקות. על מנת לקבל תמונה מלאה ומקיפה של מצבו התפקודי של בני גיל הזה, מומלץ לשאול המון שאלות, כך שתצאות המבחן יסייעו בקלת החלטה לגבי זכאות הקשיש לגמלה, והכנת תכנית טיפול מתאימה.

אלו השאלות הנכללות בדרך כלל בטופס מבחן ADL, והמופנות אל הנבדק או בני משפחתו:

שמירת סביבה בטוחה – האם לקשיש קיימת היסטוריית נפילות, התקפים, דלקות אוזניים שעלולות להשפיע על שיווי המשקל שלו, והאם הוא סובל מאלרגיות ידועות.

תקשורת – האם הקשיש סובל מקשיי שמיעה, האם הוא נזקק לסיוע של מכשיר שמיעה, האם התקשורת שלו רהוטה, מבולבלת או שהוא חווה בעיות דיבור.

נשימה – האם לקשיש היתה היסטוריה, בעת האחרונה, של דלקות בחזה, מחלות ריאות, אסטמה, וקוצר נשימה.

אכילה ושתיה – האם הקשיש חולה סוכרתי ואם כן, האם רמות האינסולין שלו נמצאות בשליטה? האם הוא נהנה מתיאבון נורמאלי וטוב, איזה סוג מזון הוא אינו אוהב, האם הוא שותה מספיק מידי יום, מהם סוגי המשקאות מהם הוא נהנה, האם הוא שותה אלכוהול, וכמה פעמים בשבוע.

תפקוד שלפוחית השתן – האם לקשיש יש היסטוריה, בעבר או בהווה, של דלקות בדרכי השתן, ואם כן, האם מדובר בבעיה חוזרת, כיצד היא מטופלת, האם הוא סובל מבריחת שתן, דחיפות מוגברת במתן שתן, האם הוא משתמש בציוד מיוחד בבית המסייע לו, כגון סיר לילה או אסלה מיוחדת. האם חילוף החומרים שלו קבוע, ובאלו זמנים. האם הוא סובל מעצירות או תסמונת מעי רגיז, ואם כן, כיצד הוא מתמודד עם המצב.

היגיינה אישית – האם הקשיש מתקשה ברחצה, האם הוא משתמש בציוד מיוחד על מנת להקל על תהליך הרחצה, כגון כסא או מנוף אמבטיה, האם הוא מעדיף אמבטיה או מקלחת, האם הוא מתקשה להיכנס ולצאת מהאמבטיה. בנוסף נשאל הקשיש או בני משפחתו לגבי יכולת תפקוד הלבשה, כגון האם הוא יכול להתלבש בעצמו, האם יש לו בעיות עם רכיסת כפתורים ושרוכים, האם הוא משתמש בעזרים שונים המסייעים לו בעת ההלבשה.

מצב העור – בודקים רבים פשוט שופטים את הקשיש על פי הרושם הראשוני מהופעתו החיצונית, ומציינים כי יש לו עור בריא, יבש, או דמוי קשקשים. מומלץ לשאול את הנבדק או בני משפחתו האם יש לו שריטות, חבלות, פצעים בכל מקום על הגוף, ולציין את התשובות במידת הצורך. ניתן אף לשאול את הקשיש אם הוא סובל מאקזמה, פסוריאזיס ועוד, ואם קיים גירוי למצבים אלו.

ניידות – האם הקשיש עצמאי מבחינת ניידות, האם הוא משתמש במקל, הליכון, קביים, כסא גלגלים, או כסא ממונע על מנת לנוע. האם הוא סובל ממחלה אשר עשויה להשפיע על ניידותו, כגון מחלת ריאות חסימתית כרונית.

עבודה ותחביבים – מהם תפקידי הקשיש, אותם הוא מסוגל לבצע ללא כל בעיות. מהם תחביביו או תחומי הענין שיש לו, אם יש לו.

שינה – האם הקשיש נוטל תרופות שינה, משקואות אלכוהוליים או חלביים המסייעים לו לישון. האם דפוסי השינה שלו קבועים, האם הוא קם לשירותים בלילה, ואם כן באיזו תדירות, כמה שעות בדרך כלל הוא ישן.

חרדות – האם הקשיש סובל מדאגות או חרדות הקשורות להיבטי החיים ויכולת התפקוד שלו. האם הוא סובל מבדידות או דיכאון.

בחירת בית אבות על פי מצב תפקודי

בני גיל הזהב, שבריאותם אינה תקינה, או שהם סובלים מתשישות וחיים בגפם, מקבלים בדרך כלל את ההחלטה לגבי מעבר לבית אבות,. למרות הקשיים הכרוכים בהחלטה זו. משהתקבלה ההחלטה, בחירת סוג בית האבות היא החלטה משמעותית, ויש לוודא כי הקשיש עובר להתגורר בסביבה מוגנת אשר יכולה לספק לו את מגוון השירותים להם הוא נזקק. ניתן לבחור מתוך מגוון נרחב של בתי אבות שונים, המסווגים על פי סוגים שונים. בנוסף, קיימים בתי אבות הכולים מחלקות מיוחדות, המיועדות לטיפול במצב התפקודי המסוים של הקשיש.

בית אבות לעצמאי או תשוש – מסגרת זו מיועדת לבני גיל הזהב שאינם תלויים באחרים לשם ביצוע משימות יומיומיות, והם מסוגלים להתנהל בעצמאות. הם מתלבשים, אוכלים ומתקלחים בעצמם. בית אבות זה מתאים גם לתשושים, שיכולים לתפקד ביומיום, אך נוטים להתעייף בקלות או שהם מתקשים בהשלמת משימות וזקוקים לעזרה.

בית אבות סיעודי – מיועד לבני גיל הזהב המוגדרים במצב סיעודי. צוות מקצועי מיומן נמצא בבתי אבות אלו, ומסייע לבני גיל הזהב בתפקוד היומיומי, כולל שירותי כביסה, ניקיון ותזונה. בנוסף, נהנה הדייר בבית אבות זה משירותים אינטלקטואליים וחברתיים, פעילויות בידור והעשרה.

בית אבות סיעודי מורכב – מיועד לבני גיל הזהב המוגדרים סיעודיים מורכבים  וחווים בעיות בריאותיות מורכבות אחרות, הקשורות לטיפולים במחלות סרטן וטיפולי דיאליזה. בבתי אבות אלו קיים צוות רפואי נרחב יותר ממקומות אחרים.

בית אבות לתשושי נפש – מיועדים לבני גיל הזהב הסובלים ממחלות דוגמת אלצהיימר ודמנציה, בנוסף להיותם סיעודיים. הם אינם מסוגלים לבצע בעצמם משימות יומיומיות, זקוקים לפיקוח סביב השעון, עלולים לפגוע בעצמם או לשוטט וללכת לאיבוד. בבתי אבות אלו נמצא צוות מטפלים נרחב, המתפקד סביב השעון לשם שמירה וטיפול בדיירים.

בית אבות משולב – מאפשר טיפול בבני גיל הזהב הנמצאים בכל מצב תפקודי שהוא. הקשיש יכול להגיע אל בית האבות כשהוא מאובחן כעצמאי אך בודד, למשל, ויכול לעבור למחלקה סיעודית, אם וכאשר יש בכך צורך. כלומר, הוא אינו צריך לשנות את המסגרת, אלא לעבור למחלקה שונה ומיוחדת באותו בית אבות. כך, למשל, יכולים בני זוג החווים מצב תפקודי שונה, לשהות באותה מסגרת.